סדר ט"ו בשבט
דיגיטלי :: הרבנות הצבאית הראשית
מפקדים וחיילים יקרים,
בט"ו בשבט אנו מציינים את ראש-השנה לאילנות. בחג זה אנו נהנים מפירות ארצנו ומתחברים לשורשינו הנטועים עמוק באדמת הארץ למענה אנו נלחמים בימים אלה.
נתמקד בעריכת 'סדר ט"ו בשבט', נשיר, נאכל מהפירות הטובים, ונרענן את הנפש בלימוד על היום ועל עצמנו.
על סדר טו בשבט
ט"ו בשבט - על מה ולמה?
במרכזו של ט"ו בשבט עומדת האהבה העמוקה לארץ ישראל ולנופיה.
התאריך חמישה עשר (ט"ו) בשבט, שחל בשיא החורף, והשם "ראש השנה לאילנות" נקבעו במשנה במסכת ראש השנה:
ארבעה ראשי שנים הם: באחד בשבט: ראש השנה לאילן, דברי בית שמאי.
בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו (ט"ו בשבט).
במקור, ט"ו בשבט היה ראש השנה של התרומות ומעשרות - היבול שהחקלאי נותן לאנשי החינוך והרוח בעם ולעניים שלא היו להם שדות משלהם. נתינת התרומה והמעשר מחזקת את הקשר בין כל שורות האומה, בין אנשי החיל ועובדי האדמה לבין אנשי הרוח. גם בתוך העשייה הצבאית והמלחמה, חשוב לנו להתחבר למקורות הרוח של העם האהוב שלנו.
עם חורבן בית המקדש התרחקנו מארצנו וגלינו מאדמתנו, וכל המצוות התלויות באדמה דממו ונעזבו. אף על פי כן, הקשר לט"ו בשבט לא דעך. ביום זה היו התלמידים מביאים לבית הספר פירות מיובשים שהובאו במיוחד מארץ ישראל, וסביב אכילתם היו המחנכים מספרים על שבח ארץ ישראל ופירותיה. הגעגוע לארץ המובטחת הושרש היטב והבעיר את הלבבות. הגלות אינה מקומנו הטבעי, ועוד נשוב יום אחד לארצנו האהובה, לארמון בו גדלנו. אשרינו שאנו זוכים להגן על אדמת המולדת ולהגשים חלום של דורות רבים.
כך תיאר המשורר אורי צבי גרינברג את חווייתו כילד צעיר באירופה, למול ט"ו בשבט כשסוף סוף זכה להגיע למדינת ישראל:
"משרואה אני את ילדי ישראל מארץ ישראל ממש, וילדי שלי בתוכם, בחגותם בט"ו בשבט, באין שלג החורף תחת כפות רגליהם - יודע אני, שבעבור זה שאבותינו זיכרונם-לברכה ואנו ילדיהם בכל דורות-הגולה, החזקנו בט"ו בשבט, כמחזיק בשובל-אדמתה של ארץ-ישראל וכמושכי אווירה של ארץ ישראל ותכלת שמיה לנחירי-אפינו, בברכה מתוקה "שהחיינו" על חרובים, תמרים ותאנים זכינו לט"ו בשבט במדינה יהודית".
עושים סדר
עם עליית המקובלים מגורשי ספרד ופורטוגל לארץ ישראל לפני כ-500 שנה, החל להתגבש 'סדר ט"ו בשבט' שכלל שתיית יין מכרמי הארץ ואכילת מיני פירות מטוב ארץ ישראל, יחד עם אמירת תפילות שונות. סדר זה הכה שורשים בקהילות ישראל במקומות רבים.
עם תנופת הציונות הוטמעו בחג תכנים נוספים. בט"ו בשבט תר"ן, 1890, יצא המורה והסופר הרב זאב יעבץ בראש תלמידי ביה"ס בזכרון יעקב לנטיעות חגיגיות. מנהג זה, שנועד להפריח את השממה, התפשט בכל היישוב היהודי, והוא נפוץ עד היום.
עם קום המדינה, נוספה ליום זה משמעות ציונית נוספת. ט"ו בשבט הוא יום היווסדה של הכנסת בשנת תש"ט, 1949. מאז, מדי שנה, מציינים ביום זה את יום חגה של הכנסת.
מה אברך לו?
בט"ו בשבט נוהגים לערוך סעודה שמחה ולאכול את פירות שבעת המינים בהם השתבחה ארץ־ישראל.
חכמי הקבלה הדריכו לסדר על השולחן עוד פירות שמבטאים את תחיית הארץ המקבלת את בניה בזרועות פתוחות. היה אף מנהג להניח 30 פירות - פירות שבעת המינים ועוד סוגים אחרים, כמו תפוחים, אגוזים ושקדים, פירות הדר ועוד. כהמשך לאותה מסורת גם אתם מוזמנים להעשיר את השולחן בפירות נוספים.
חכמי ישראל הדריכו אותנו לברך על פירות שבעת המינים לפני פירות אחרים, מפני שפירות שבעת המינים מפורטים בתורה כפירות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל. כמו כן, פרי הגדל בארץ ישראל קודם בברכה לפרי הגדל בחוץ לארץ. בכך אנו מבטאים את אהבתנו המיוחדת לארץ.
אנו, חיילי צה"ל, נהנים מהפירות תוך כדי שאנו זוכים לנשום את אוויר הארץ ולהרגיש אותה בכפות הרגליים. יחד נמשיך לשמור על הברכה - לנצח.
עוד לא תמו כל פלאייך
פרי בחשכה
"כִּי אָ־דׂונַי אֱ־לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בּבִַּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (דברים ח, ז-ח)
ארץ ישראל השתבחה בפירות רבים ובמיוחד בשבעת המינים. אלה הם שבעה סוגי מזון יסודיים ומגוונים, המכילים את מבחר הטעמים שקיימים בפירות ארצנו - חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. בנוסף לפירות המיובשים שלעיתים מיובאים מחו"ל, משלבים בסדר ט"ו בשבט גם פירות טריים מארצנו.
במהלך חשכת הגלות פירות הארץ נטעו תקווה ועידוד בלבבות. המפגש עם הפירות עורר כיסופים עזים לאדמת המולדת, והיום החלום מתגשם. אנו זוכים לערוך את הסדר בצה"ל ובבתים רבים ברחבי המדינה. הישיבה המשותפת סביב שולחן ט"ו בשבט, ההנאה מפירות הארץ והחיבור לאדמה, מטמיעים בנו את חשיבות השמירה על ארץ חמדת אבות עליה חלמנו דורות רבים, שכעת אנו זוכים לחיות בה ולפתח אותה.
אנו מקבלים כוח ועוצמה מהארץ שמאירה פנים לבניה האהובים השבים אליה, וממלאת את חיקם בפירות טובים. אנו משיבים לה אהבה בהגנה עליה מפני האויבים שבאו לשרוף את עריה ושדותיה: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם - וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים יח, לח), ונזכה לראות קיומה המלא של ההבטחה הא־לוהית בתנ"ך: "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב, אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ" (דברים לג, כח).
